~ וכשהצמיגים העייפים החלו לחרוק והתמונה בחלון התחלפה היא דחקה בלבה שירגיע את פעימותיו. לא לבכות, ביקשה. לא עכשיו. אחר כך יהיה לך זמן. כשעוצמים את העיניים הדמעות יורדות בקלות יותר. אז השאירה אותן פקוחות נעוצות בקטמנדו שהידפדפה לה מבעד לחלון. העבירה את האי-פוד להילוך קליל ונתנה למוסיקה להחליט עבורה על מצב הרוח. קטמנדו היא עיר שלא נגמרת. אם היתה לוקחת את האופנוע היתה גומרת אותה מזמן. אבל באוטובוס הישן הזה, שמתנדנד מצד לצד כאילו נפרד בפעם האחרונה בחייו מהדרכים העמוסות, הרועשות, הכאוטיות המסריחות של העיר הזאת……מי יודע. היא נוסעת ומשאירה כאן……רגע. אל תכנסי לשם. בשביל מה לך עוד פעם את הדמעות? קטמנדו היא עיר שלא מתרגלים אליה. עיר של…