למרגלות ההימלאיה זרוקות נשמות אבודות, החורכות בכפות רגליהן את פסי השלג וכמו תורמות בעצמן להמסתו אל עבר נהרות השוצפים את האדמה. נהרות שקדושתם רק מתחזקת בשל כפות רגלים אלה. אנשים כואבים, הרוסים, מטולטלים. שברחו, כמוני, מפסגות של קדמה וקפה הפוך, אל פסגות של תשוקה ושל פרא. ברחו, כמוני, כי חשבו שזה יעזור להם. נסו אל רחובות מזוהמים, צבעוניים, עשנים בריח של מליון אלילים. וחשפו את כפות רגליהם אל החום הלוהט של מדרכות ההימלאיה. החליפו את הג'ינס והטי שירט בכותנה קשורה-צבועה כחול אדום כתום ורוד. נשמות אבודות מחפשות לזרוק עצמן עמוק רחוק חשוך מוטרף. והן מתבוללות בין המוני תרמילאים חדורי מטרת כיבוש, זוגות מבוגרים שלובי ידיים וחובשי בגדים שנקנו ביורו, חבורות…