~ היא חולפת על פניו בדרכה מהחדר אותו היא שוכרת בבית משפחתו לכיוון המטבח הקטן שבחוץ. מטבח האורחים. הוא עומד שעון על מעקה גרם המדרגות. שיערה הפזור כמעט ונוגע בו. עיניהם נפגשות לשבריר. וריחה נותר מאחור, עומד בנחיריו כמו אותם פושטי יד המתרבים מיום ליום ברחבת השוק ואינם מרפים ממך עד שאתה מוציא מכיסך כמה רופיס. אתמול, ממש כמו שלשום וכמו הלילה שלפניו הגיעו קולות העונג שלה אל פינות חדרו, הניצב ממש מעל חדרה. צורבים את אזניו, מעוררים בגופו חידודין ושלל גלים של חום ושל תאווה ושל מבוכה גדולה. ואהובה שאיתה. והוא, השומר על שש הברכות העיקריות של היום. המתרגל חיי פשטות וסגפנות מרצון ומתוך אמונה עמוקה. לא יכול להפסיק…